שימור ביפו

עולי ציון 24.

בנין בן שתי קומות, הקומה העליונה בחלקה התמוטטה לפני כ- 20 שנה. הבנין היה במקור בית ליוואן מסורתי עטוף בחלקו במעין תוספת "טפילית" של בניה מנדטורית. שני חלקי הבנין מצויים במצב מוזנח ומתפורר.
בבחינה מעמיקה, ניתן להבחין בצמוד ובסמוך למבנה המקורי בעוד שרידים של מבני אבן וקמרונות שכוסו לחלוטין בסככות ובסבכות טפיליות למיניהן. על מנת לזהות ולהבין את השרידים האלה, לא ניתן להסתפק באינטואיציה ובידע כללי בלבד, צריך להעזר במפות ישנות ובעזרתן לפענח את מהות אותם שרידים.
המנדט האנגלי לא האמין במהפכות אורבניות (אולי גם לא במהפכות חברתיות) הם לא באו להרוס את הישן ולהקים משהו חדש במקומו, כמו ה"חלוצים", הם קיבלו מנדט להסדיר, לקדם, לשפר ולפתח. לכן תכניות בנין עיר מנדטוריות לא היו תכניות של "רפרצלציה" (הרס הסדר הקיים ויצירת מערכת אורבנית חדשה במקומה) אלא של "פרצלציה" בלבד. אורבניזציה שמבוססת על מערכת החלקות (בעלויות) הקיימות – כלומר, חלוקת מערכת מגרשי הפרדסים והבוסתנים למגרשי בניה אורבניים. לבתי הליוואן הוקצו חלקות אורבניות כאשר הרחובות החדשים בדרך כלל השיקו להם, רק במקרים חריגים סומנו חלקי בתים איכותים להריסה לצורך סלילת דרכים.
כך שרדו רוב בתי הליוואן, בריכות המים והבארות את המנדט. בשנות ה-50 אמנם הוכנו עבור יפו תכניות בנין עיר שכללו רפרצלציה אך באיזור שוק הפשפשים ובכלל מרחוב יהודה הימית וצפונה הן לא זכו כמעט למימוש. התכניות שהכנו בצוות תכנון יפו ביטלו את הרפרצלציות חזרו להתבסס על מערכת החלקות המנדטוריות.
בתכניות החדשות בית הליוואן ברחוב עולי ציון 24 סומן כבנין לשימור. שימור קלאסי אולי היה מורה על קילוף כל הטפילים מבנין הליוואן על מנת להחזיר "עטרה ליושנה" כפי שקילפו את מבני הטפילים מהכנסיות האירופיות של ימי הביניים. אני בחרתי לשמר את דרמת הדו קיום בין בית הליוואן והבריכה שלצידו לבין התוספת הטפילית המנדטורית.