מרכז הקבלה

רחוב בן עמי 14 ת"א

הבנין נבנה בשנות ה- 30 של המאה ה-20 עם כל מאפייני המודרניזם של אותה התקופה ("באוהאוס") ככזה הוא הוכרז כמבנה לשימור עם מגבלות מחמירות.
מרכז הקבלה רכש את המבנה וריכז בו את פעילותו הקהילתית והמנהלתית.
כשהתעורר הצורך להרחיב את פעילות המרכז ויחד עם זאת את נפח המבנה התברר שהבניה העל קרקעית אינה אפשרית בגלל מגבלות שימור ולכן נבדקה האפשרות להשתמש במרתפים, שעד אז שימשו כמחסנים, להרחבת פעילות המרכז. בכפוף לכך הכנתי תכניות לשיקום המרתפים וקירוי חצר שירות באמצעות גג שקוף.
חשבתי לעצב את המרתפים כמעין שרידים ארכיאולוגיים ארץ ישראליים מהתקופה שאחרי חורבן הבית השני (בין המאות 3-5 אחרי הספירה), תקופה שבה נבנו בתי כנסת מרשימים ביותר מבחינה טכנולוגית ואסתטית בעיקר בגליל וברמת הגולן.
ה"שרידים" היו אמורים להיבנות מאבן טבעית ברמת סיתות גובהה (בדומה לבית ברחוב רבי חנינא 26) ולתת ביטוי למסתוריות תורת הקבלה באמצעות פן ויזואלי שמעורר אף הוא שאלות ותהיות:

• איך תקופה שחרוטה בזיכרון הלאומי הקולקטיבי שלנו כתקופת שפל, חורבן וגרוש היו קיימים קהילה, תרבות ובניה כל כך איכותית? אולי דווקא בגלל החורבן וחוסר החשיבות הפוליטית, האימפריה הרומית "הזניחה" את פלשתינה ולא השקיעה מאמצים בדיכויה, מה שאפשר לתרבות המקומית לשרוד ואף לשגשג?