מלון מרגוזה - מלון בוטיק אורבני. רחוב הדרור 2, יפו.

ביפו בערך עד שנת 1930 כל המרחב מזרחית לרחוב יפת היה מכוסה בפרדסים/בוסתנים (חלקים גדולים מהשטח אפילו עד שנת 1948).
באותם בוסתנים היה מגוון של עצי פרי, בעיקר עצי תפוזים. תפוזי "שמוטי" שהיו מוכרים באירופה תחת המותג תפוזי "JAFFA"- זן תפוזים מקומי ייחודי, שהצטיין מלבד בעסיסיותו ובקלות היחסית שבה ניתן לקלף את קליפתו, בעובי הקליפה שאיפשר את שינועו לאירופה באוניות מבלי שירקב בדרך.
יצוא התפוזים, יחד עם בואם של צליינים ותיירים רבים לארץ הקודש דרך נמל יפו, היו מקור עושרה ופריחתה של יפו החל מאמצע המאה ה-19.
פרדס הוא מקום קסום. די להתבונן בציורו של בוטיצ'לי "האביב" כדי להבין כמה שקט, רוגע ופסטורליות פרדסים מסוגלים להשרות. עצים בצבע ירוק עמוק ועז עם פריחה לבנה, ריח משכר באביב ופירות כתומים בוהקים בסתיו. צפיפות הצמרות היא במידה שמאפשרת זרימת אוויר ותחושת פתיחות מחד, אך צפופה דיה על מנת להסתיר את מראה קצה הפרדס מאידך. על הקרקע מרבדי עשב פרחוניים בשלל צבעים.
הפרדסים תמיד מוצלים. מבעד לעלי העצים ניתן בקושי לראות קרן שמש שחודרת מידי פעם עד הקרקע. הצל ממתן את החום המזרח תיכוני המעיק ומעדן את הצבעים. צבעים בצל נראים מתונים והרמוניים יותר, גם אם הם למעשה עזים ובוהקים. רק לעיתים רחוקות, כשהשמש פוגעת ישירות, ניתן לראות את הירוקים, הכתומים והלבנים במלוא עוזם, זאת כדי להזכיר לנו שהרכות היא תוצאה של מתינות ורוגע ולא של חולשה.
השקט בפרדסים לעיתים היה מופר מזרימת מי השקיה. המים זרמו מבארות ומאגרי מים שהיו בכל פרדס. הם הגיעו לכל עץ בפרדס דרך תעלות בנויות או חפורות.
מבני הבאר, הבריכות והתעלות היו בנויים מאבן כורכר מקומית והיו מטוייחים בטיח ייחודי מבודד מים. שרידים של מבנים אלה נותרו בנויים פה ושם גם במקומות בהם לפרדסים עצמם כבר אין זכר.
המקום בו עומד היום מלון "מרגוזה" שתכננו הוא חלק מאותו מרחב אורבני שבו עד שנות ה-30 היו פרדסים. לאור עובדה זו האתגר התכנוני שלנו היה לתת ביטוי לפרדסים של יפו באזכור ישיר ובעיקר בתחושה ובאווירה.
להלן מספר דוגמאות להמחשה:
• המלון הוא מבנה פינתי שכל חדריו פונים לרחוב, שום מבנה סמוך לא מצל על הבניין. החלונות גדולים ומאפשרים כניסת אור אופטימלית לחדרים. בחרנו לרכך תאורה זו על ידי בניית מרפסות שיהוו גגונים מעל לחלונות.
יתר על כן, התקנו וילונות דמויי משרביות על מנת לייצר סינון וריכוך לאור הים תיכוני הבוהק.
השימוש במשרביות בכלל בא לידי ביטויים שונים במלון, בחלקן פיגורטיביות יותר, שמזכירות הצצה מבעד לעלים בפרדס, ובחלקן גאומטריות יותר, שמתכתבות עם יפו.
• כל רצפת המלון עשויה ממרצפות טרצו. חומר שהיה מאוד נפוץ ביפו, אך במקום העיטורים הגיאומטריים שהיו מקובלים פעם, עיצבנו את המרצפות כמרבדי עשב פרחוניים (ציטוט לציור "האביב" של בוטיצ'לי)-
הרצפה ירוקה ובה באופן רנדומלי מפוזרים פרחים בגוונים אקוורלים. צבעוניות רכה שלמעשה מגדירה את מידת הצבעוניות בכל הקומפלקס.
• בדומה לפרדסים ולבוסתנים, ניסינו בחדרים ליצור מרחב אינטימי אך זורם ופתוח. פתחנו את אזור המקלחות והכיורים וכללנו אותם בתוך חללי החדרים. כהפרדה חלקית בין ה"איזור הרטוב" והחדר בנינו מעין "חורבות" מטויחות בטיח דוחה מים שיכולות להזכיר את אותם שרידי בארות ומאגרי מים שהיו פעם בפרדסים.
• יש במלון גם אזכורים ישירים לפרדסים, לדוגמה, בחצר הפנימית (פטיו) שמרכזת סביבה את הפונקציות הציבוריות של המלון שתלנו עצי תפוז ובכל מרפסת במלון שמנו עציץ גדול עם עץ תפוז ננסי. בחללים הציבוריים של המלון פיזרנו צילומים ישנים של מראות יפואיות, בעדיפות לצילומי פרדסים.