דירות בוטיק

זכריה 8- משפחת הורוביץ.

הפנמת האתר

על פי המסורת כשיפני מתכוון לתכנן לו בית הוא קודם יושב שנה מול האתר ומתבונן באופן כזה התכנון הופך לסינתזה בין האתר והמטען התרבותי –רגשי שהמתכנן מביא איתו.
בניינים שאנחנו מוסיפים להם אגף או קומות ואפילו מגרשים ריקים יש בהם תמיד אמירה. תמיד פותחים בפנינו מקורות השראה והזדמנויות. לא תמיד הן נראות מיד לעין ולא תמיד הן מובנות מאליהן ממבט ראשון. לפעמים הבנת והפנמת האתר הוא תהליך ממושך. אני אישית, עד שאני אומר לעצמי "זה כל כך ברור, איך לא חשבתי על זה קודם?!" לוקח הרבה מאוד זמן.

זכריה 8
המזג החם שמאפיין את המזרח התיכון גורם לתושביו ובכלל זה לישראלים להקפיד על פרטיותם ואינטימיותם בתוך החלל הפרטי שלהם.
התנהגות זו היתה דומיננטית לאורך ההיסטוריה של הבניה האורבנית, כאשר חלונות הבתים פנו לתוך חצרות פנימיות. דבר זה קיבל משנה חשיבות בתרבויות המונואטיסטיות של ימי הביניים. כאן, בארץ, השמירה על הפרטיות עדיין חשובה גם היום במידה שצפון או מרכז אירופיים, לא יבינו זאת. מרפסות שמש ומעקות ברזל נחסמים ע"י מחצלות כדי שהשכנים לא יראו פנימה לתוך חדרי המגורים והמטבחים (לא רק חדרי שינה), אנשים אפילו מוכנים לוותר על מבט פתוח לנוף ועל חלק ממשבי הרוח, בניגוד לכל הגיון תכנוני מודרני. אין זה בגלל שהישראלים לא אוהבים נוף פתוח או בריזה, ההיפך הוא הנכון. בתים עם נוף פתוח לים ומגדלים מבוקשים כי ניתן לפתוח בהם חלונות ולבנות קירות שקופים לנוף מבלי שהפרטיות תיפגע.
רחוב זכריה נמצא בקצה הצפוני של הצפון הישן של תל אביב, הרחוב הוא צר במיוחד (6 מ' כולל מדרכות), ללא נקודות ציון משמעותיות. התב"ע "נפחית" ולכן כל נסיגה מקוי הבנין מהווה הפסד שטח וכמובן הפסד כלכלי חסר הגיון. מול המגרש נמצא גן ילדים בן קומה אחת מוסתר על ידי עצי פיקוס פראיים. מקצה המגרש מזרחה הרחוב מתעכל. במבט ראשון ניתן לחשוב שהעיקול חוסם עוד יותר את האתר אך בעצם להיפך. העיקול פותח לחלק מהחזית המזרחית נוף לאורך הרחוב עד רחוב ירמיהו, זה נכס אדיר שמאפשר לפתוח את פינת הבית לנוף ולאוויר מבלי שהפרטיות תפגע!..