רחוב יוחנן הסנדלר 23

בניין זה הוכרז כבניין לשימור בדרגה שמאפשרת ניצול זכויות בניה, כלומר אפשרות תוספות קומה/קומות. בבניין זה ניסיתי לשקם ולשחזר בצורה מוקפדת ואדוקה את החלקים הקיימים על מנת לשמור על האותנטיות והערכים האדריכליים שלהם.
יש כאלה שיגידו שלגבי תוספות הבניה לא נהגתי באותה משמעת מדעית:
לא הדגשתי את המפגש בין החדש לישן ולא יצרתי ניגוד סגנונות בין הקיים למוצע שבאמצעותו הייתי אמור להבליט את השינוי בין המקורי המשומר לבניה החדשה ה"עכשווית".
אינטואיטיבית העדפתי ליצור המשכיות, אסתטיקה אחת, קומפוזיציה אחת. לא הייתי שלם עם עצמי כי חששתי שאני פועל מתוך מניעים אסטטיים "אנוכיים" ומקפח את ה"שימור" ולכן חידדתי לעצמי את הסוגייה והגעתי לתובנה שבמבנים שבהם הנפח הבנוי והפרופורציות (כלומר היחס בין גובהם לרוחבם) הוא לא פרמטר לשימור, אין סיבה למקד את המאמצים העיצוביים בשמירה על פרופורציות המבנה הקיים. יתרה מזו, הדגשת יתר של הנפח הבנוי הקיים במקרים כאלה עלולה להסיט את תשומת הלב מהמרכיבים שמייחדים את הבניין.
הבניין המקורי ברחוב יוחנן הסנדלר נבנה במספר שלבים, ללא "תכנית אב" למצב הסופי ובכל שלב (בערך כל קומה) הסגנון שונה קצת מהשלב הקודם והבניין הופך בהדרגה מניאו- קלאסי למודרני יותר ויותר. ראיתי את עצמי מחויב להשתלב ולהמשיך התפתחות זו מתוך הנחת יסוד כי התכנון שלי צריך להיות עוד נדבך באותה שלביות מבלי לומר "אני", "הם", "עכשיו" ו"אז".