השתלבות במרקם האורבני.

מדרחוב חנינא, יפו.

המרקם האורבני של אזור שוק הפשפשים ביפו הוא נגזרת של תוכניות בנין עיר מנדטוריות שנעשו במקצועיות שאפיינה את הקולוניאליזם הבריטי. המוציאים לפועל של התוכניות היו תושבי יפו המוסלמים והנוצרים בעלי ידע ומסורת בניה נדירים.
כך נבנה המרכז האורבני החדש של יפו, עם הרבה פוטנציאל. בשנת 1936 עם פרוץ המרד הערבי נגד המנדט תנופת הבניה נקטעה, המרקם האורבני לא הושלם ואחרי קום המדינה אזור שוק הפשפשים סבל משנים רבות של הזנחה.
בשנת 1987 הוקם בעיריית תל אביב יפו צוות שהיה אחראי לתכנון שיקומה של יפו. אני הייתי ממקימיי הצוות וחבר בו עד שנת 1998 כאשר התוכניות שהייתי אחראי עליהן, פחות או יותר, הושלמו ואושרו. העיקרון התכנוני שגיבשנו היה לשמר ולהשלים את המרקם האורבני המקורי תוך התאמתו לתקופתנו.
רבי חנינא 15-19
עם פרישתי מצוות תכנון יפו, לקחתי על עצמי לתכנן תוספת קומות לבניין חד קומתי ברחוב רבי חנינא 15-19 בלב אזור שוק הפשפשים.
לא היה לי ספק שמה שראיתי "משם" אראה גם "מכאן" והאתגר התכנוני שהצבתי לעצמי היה להיות דוגמא לאופן שבו תוספות בניה אמורות להשתלב, להשלים ולחזק את המרקם האורבני.
רציתי לתכנן בנין שבנוכחותו מגדיר את גובה הבניינים הנכון, את הפרופורציות והנפחים הנכונים, את הגודל והקצב של החלונות והמרפסות, חומרים וגוונים ואף רומז על המידה שניתן ו/או רצוי לחרוג מהקיים על מנת לשמר גם את הרוח היצירתית ו"המתחדשת" שאפיינה את האזור בתחילת המאה ה-20.
לא הרגשתי שגזרתי על עצמי דיכוי או צניעות מכבידים, ההיפך, הרצון להגדיר את הנכון והמשתלב ללא העתקה עיוורת של הישן דרשו ממני המון יצירתיות ואתגרו אותי לא פחות מתכנון מבנה "מקורי". כל שכן, מה יותר מקורי היום מלהיות צנוע ולתכנן משהו משתלב – בולט בהשתלבותו?!

אמחיש רעיון זה באמצעות מספר דוגמאות:
• המבנה המקורי בנוי בשלושה חלקים על גבי שלוש חלקות. "חלקות" הן הפרמטר המשמעותי ביותר להגדרת נפחי בניה, ולכן על מנת לשמור את מרקם הנפחים, ולמרות איחוד החלקות שהייתי זקוק לו מבחינה פונקציונלית, הקפדתי להשאיר את הקומפלקס בחלוקה לשלושה "גושים", שנבדלים ביניהם בגבהים, צורת המרפסות ובעיקר כל "גוש" שבנוי על החלקות המקוריות צבוע בגוון אחר. אחד ירקרק, אחד אוקר ואחד כתום-חום. שלושת הגוונים טיפוסיים ליפו באינטרפרטציות מרוכחות והרמוניות.
• אחד המאפיינים של הנוף האורבני היפואי הוא מרפסות קונזוליות דקות, בעיקר בבניינים מהתקופה העותמאנית. אישית, אני מאוד אוהב את המרפסות הפשוטות והעדינות האלה אך יש להן חסרון שהמים מהן יורדים ישירות לרחוב, על ראשם של העוברים והשבים. בכדי שדבר זה לא יקרה , הושקע המון מאמץ לביצוע מרפסות דקות עם ניקוז כלפי הבניין וממנו, דרך מרזב פנימי, למדרכה.
• בצילום אוויר ניתן לראות שמה שמאפיין את המראה האווירי של המרקם האורבני הוא שכמחצית מהגגות הם גגות רעפים ומחציתם גגות שטוחים.
מכיוון שרוב הבניינים שנבנים היום ביפו הם עם גגות שטוחים, חשוב היה לי לאזן מגמה זו ולתכנן לבניין גגות רעפים. על מנת לשמור על הפרופורציות של הגגות הקיימים חילקתי את הגג ל-2 גגות רעפים נפרדים. גגות פשוטים מלבניים בעלי ארבעה שיפועים, כלומר עם ארגז רוח בגובה אחד, כמקובל ביפו.